תעברו חדר, ביקש מנהל בית המלון / חוקר פרטי
יצאתי לעקוב באילת אחרי בחורה שבעלה חשד בנאמנותה. הקושי היה איך לתעד את מה שקורה בחדר
יצאתי לעקוב באילת אחרי בחורה שבעלה חשד בנאמנותה. הקושי היה איך לתעד את מה שקורה בחדר
יצאתי לעקוב באילת אחרי בחורה שבעלה חשד בנאמנותה. הקושי היה איך לתעד את מה שקורה בחדר.
שמעון היה גבר דתי בשנות השלושים המוקדמות לחייו. כשנכנס למשרדי סקרתי אותו במבט ומייד חשבתי לעצמי כי הבחור נראה טוב: גובהו 180 ס"מ בערך, מבנה גופו שרירי ולמרות הכיפה הסרוגה, עיטר את סנטרו זקנקן צרפתי קטנטן. רק עיניהתכלת שלו היו עצובות. הזמנתי אותו לשבת, סגרתי את דלת חדרי והקשבתי מוקסם לסיפורו. "עד לפני 4 שנים הייתי חילוני כמוך, בסוף שנות העשרים לחיי. עבדתי כמדריך חדר כושר בקאנטרי – קלאב המקומי בבת-ים וחיי היו יפים מלאים אושר. לאחר שנוכחתי כי כל היופי שבחיי הינו תפל וחסר משמעות, התקרבתי לדת. מותה של אמי ממחלה קשה גרם רבות לעניין והכיפה שחבשתי בשבעה נישארה על ראשי עד עכשיו, זמן קצר טרם מותה של אמי הכרתי את אלה, בחורה ממוצא רוסי, שעלתה לארץ שנתיים לפני שהכרנו. היא התגוררה עם שותפות בדירה שכורה בבת-ים". שמעון המשיך, "אלה היתה מגיעה לחדר הכושר ומתעמלת במרץ.
כמדריך במכון הייתי היחיד עמו שוחחה, בהתחלה זה רק הוראות לתרגילים נכונים, בהמשך על דה והא ובהמשך על החיים בכלל ועלינו. עברו חודשים, אלה ואני הפכנו לזוג צמוד. לא אחת לחשו באוזני חבריי כי הצלחתי בבחירת "השיקסע". שנה אחרי מות אמי נישאנו אלה ואני בחתונה צנועה באחד האולמות בבת-ים, אני המשכתי לאמן במכון ואלה המשיכה להתאמן". "החיים זרמו, עם אלה גברו החיכוכים כי הדת לא נראתה לאלה כדרך חיים, למרות שהשתדלה לשמור עבורי על כשרות הבית. מעת לעת הבחנתי בריר נוזל משפתיה כשהבחינה בנקניק חזיר במעדניות למיניהם עליהם חלפנו ברח’ בלפור בעיר". המשיך שמעון, "לאחרונה התחלתי להבחין בהתנהגות מוזרה מצד אלה. אימוני הכושר נתארכו ומשעה ומחצה הפכו לשעתיים ומחצה ולעיתים יותר, וכמובן שמי כמוני יודע כי אין סיבה לכך". חלתי לעקוב אחרי אלה בעצמי, סיפר לי שמעון, "בהתחלה גיליתי כי המדריך שהחליף אותי, נוהג להסיע את אלה מהמכון עד לביתנו ונפרד ממנה בחיוך, באחת הפעמים אף נשק לה על הלחי ואותי זה כמעט מוטט, אלה הכחישה ואפילו היה ברוגז של שבועיים בינינו. לאחרונה אף גיליתי כי אלה נוהגת להישאר אחרונה בחדר הכושר והמדריך החדש מלווה אותה כמעט עד הבית. אתמול אלה הודיע לי כי היא זקוקה למספר ימי חשיבה והזמינה לעצמה סופשבוע באילת שיתחיל מחר". כאן אני נכנסתי לפעולה. נפרדנו שמעון ואני בלחיצת יד, כשעל שולחני נשארה מעטפה ובה 2000 $ כמקדמה.
למחרת לקחתי את רעייתי ששמחה על שבירת השיגרה ומעולם לא סירבה להצעות ספונטניות. התמקמנו באחד מבתי המלון המפוארים בעיר.
קצת לפני כניסת השבת הגיע גבר שרירי ללובי המלון, ביצע רישום בקבלה ולפני שנכנס למעלית, הבחין באלה. השניים נפלו זה על צווארו של זה, ללא טיפת מחשבה כי התייר הנחמד בכורסא שבלובי מצלם אותה דרך החור בעיתון ומחייך לעצמו.
התייר הייתי אני, כמובן. כעבור שעה נתבקש האורח השרירי (בעזרת ידידי הותיקים באילת) לעבור לחדר בקומה נוחה יותר "עקב בעיות אינסטלציה", אמרו לו. ניחשתם נכון, החדר היה החדר הסמוך לי בצד ימין כשמשמאל הייתה אלה. בסמוך לאדניות שבחדרו של השרירי, טרחתי להציב את המצלמה החדשה שקניתי בתערוכה האחרונה בת"א, מצלמה רגילה לחלוטין, קצת קטנה יותר, קצת שקטה יותר ובעיקר מצלמת בעזרת שלט ארוך טווח, ושוב המתנתי בסבלנות. הסבלנות השתלמה. למחרת בבוקר ירדו השניים לבריכת המלון, גם שם דאגתי לתעדם, אבל חיכיתי לג’קוזי המפתה שבחדרם. כעבור שעות עלו השניים לחדרו של השרירי והסתגרו בו ארוכות. מה שהלך שם, יכול היה למלא פריים שלם באחד מסרטיה של צ’יצ’ולינה. ביום ראשון אחה"צ נפגשתי עם שמעון במשרדי. שזוף ועייף הצגתי בפניו את התמונות שהספקתי לפתח ושמעון היה נפעם. לא הבנתי את פשר החיוך הגדול שנמרח על פניו, שמעון נראה כמי שאינו מופתע כלל וכלל. שאלתי אותו לפשר החיוך והוא השיב, "על פי ההלכה, זו זנתה תחתיי, לכן היא אסורה ע"פ ההלכה על בעלה ועל בועלה ומה ששכחתי לספר לך חייך, כי אחי יעקב הינו אב בית הדין הרבני בת"א". אמרתי, דרכך תהיה קצרה ומהירה, "נכון" השיב, "מהירה מאוד".
לכם אוסיף כי כעבור 3 חודשים לערך פגשתי בתמונתו של שמעון באחד ממדורי הרכילות בבת-ים. מדריך הכושר שהפך לדתי חרדי, התגרש לאחרונה – בישרה הרכילות.
