שמרי נפשך
הבטתי מהצד על שלי יחימוביץ’, שישבה כמו כולנו והתמסרה לקרני השמש ולצלילי הגיטרה, ושאלתי את עצמי: למה אדם שאוהב את עצמו, דואג לעצמו ומודע לעצמו מכניס את עצמו לדבר הזה שנקרא פוליטיקה.
בבית האחרון בשיר המופלא "שיר משמר" שכתב נתן אלתרמן כתוב:
"...שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך."
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי שרה לעצמי את השיר הזה כמו מנטרה. אתמול זה קרה לי בשעות הצהריים, בין הכרמים לשדות של קיבוץ צובה ממש כמו שכתוב בשיר :
"...זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן..."
הייתה שמש חורפית נעימה, מדורה שבערה ומחצלת שעליה ישבנו מספר חברי מפלגת העבודה עם שלי יחימוביץ’. ניגנו בגיטרה ושרנו...משהו שהיה קרוב למנוחת הלוחמים שלאחר הבחירות, רגע של שקט ושלווה לפני המלחמה הבאה שתתחיל עם הקמתה של הממשלה החדשה. מלחמה עם הממשלה, מלחמות פנימיות...פוליטיקה רבותי, פוליטיקה.
הבטתי מהצד על שלי יחימוביץ’, שישבה כמו כולנו והתמסרה לקרני השמש ולצלילי הגיטרה, ושאלתי את עצמי: למה אדם שאוהב את עצמו, דואג לעצמו ומודע לעצמו מכניס את עצמו לדבר הזה שנקרא פוליטיקה.
בגלל המעורבות הרבה שלי במה שקורה בפוליטיקה אנשים באים מידי פעם ואומרים לי: נו. תלכי כבר לפוליטיקה! את בנויה לזה! רוצי! ואני עוצמת את עיני ומזמזמת לעצמי את השיר כמנטרה:"...שמרי חייך..."
גם בעירי מודיעין, באים אלי אנשים רבים ושואלים: "למה שלא תרוצי? תשפיעי. תשני. כאן בעיר" ואותו זמזום מתנגן לי בעוז.
אין לי מושג למה פוליטיקה צריכה ללכת תמיד יחד עם יצרים כל כך חזקים, מאבקי כוח, אגו, חתירות, בגידות, אבל מי שלא מסוגל להתמודד עם כל אלה, אל ישלה את עצמו שהוא יוכל לעשות פוליטיקה אחרת. יש בזה נאיביות הגובלת בטיפשות, בדומה לאדם היוצא בטוח ושאנן אל הכביש, יודע בוודאות שיגיע בשלום למחוז חפצו פשוט כי הוא נהג טוב הנוסע על-פי החוק, אך שוכח שהוא לא לבד בכביש הסואן.
אני מודה שאני לא בנויה למאבקי הכוח של הפוליטיקה, לחתרנות ולבוגדנות. אני מודה שאני לא אוהבת את זה ומתרחקת מזה גם כשזה פוגש אותי במקומות אחרים.
אולי דווקא בשל כך אני כל כך מעריצה את האנשים הישרים הנמצאים בפוליטיקה מהסיבות הנכונות ונכונה לתמוך בהם ככל יכולתי מבחוץ. אולי מתוך תחושת אשמה, שאני בעצם משאירה אותם שם לבד, לעשות עבורי את העבודה, פשוט כי השיר הזה לא מפסיק לזמזם לי במוח, כמו אזעקת אמת הנשלחת אלי שוב ושוב, בכל פעם שמישהו כמעט מצליח לשכנע אותי לעשות את הצעד הזה.
אפילו הנביא ירמיהו, שהמלחמה לצדק בערה בעצמותיו, נשבר וביכה את היום בו נולד כשחש איך כל הכוחות מסביב לא נחים לרגע במשימתם להכשילו:
"אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל-יְהִי בָרוּךְ..." אמר הנביא. (ירמיהו כ’ 14)
ירמיהו ניסה להלחם שוב ושוב באש שבערה בעצמותיו, אך היא הייתה חזקה ממנו:
"וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל. "(פס’ 9)
אני מודה שלעיתים אני חשה שאני עוד עלולה להתפתות, ומישהו יציע לי הצעה שיהיה לי קשה לסרב לה. באותם רגעים אני מזכירה לעצמי כמה כעס ירמיהו על אלוהים ש’פיתה’ אותו וגרם לו להיענות בחיוב לתפקיד ומצא את עצמו לבסוף הופך למושא של לעג וקלס.
"פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל-הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי."( פס’ 7)
