ויאגרה מקומית
פירותיו, כך מאמינים הערבים, ואפילו אבותינו, ישפרו לכם את איכות חיי המין. תשרפו אותו, תקצצו אותו, תדרכו עליו, והוא ימשיך להתקיים. נא להכיר: הצלף הקוצני
בימים אלו נמצאת בסופה פריחתו של אחד מהצמחים המזוהים ביותר עם נופי הארץ - הצלף הקוצני. בין הקוצים ניתן למצוא עדיין פה ושם, מסתתרת פריחה בלבן- וורוד-סגלגל, ואין מדובר בסתם שיח, אלא באחד מהסמלים הבוטניים הכי מיניים של העם היהודי.
אבותינו הקדומים ראו בצורת הפרי דמות אבר מין, ולפיכך הוא כונה גם בשם "אביונה", שפירושו - מעורר התאווה המינית: "וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה" (קהלת י"ב, ה’). עד היום משתמשים הפלאחים הערביים בפרי להגברת כוח הגברא ולעקרות נשים.
אך לא רק בענייני רביה תרומתו של הצלף. השיח טומן בחובו עוד כמה תכונות וטעמים מרתקים: פריו משמש כמאכל תאווה לאניני טעם ועל זה כבר שנו אבותינו : "רבי אליעזר אומר: צלף מתעשר תמרות (ראשי הענפים הצעירים) ואביונות (הפירות) וקפריסין (פקעי הפרחים). רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד, מפני שהוא פרי" (מעשרות ד’, ו’).
גם צלפים שמקוצצים ונכרתים או אפילו נשרפים - מעלים בכל פעם מחדש ענפים, פרח ופרי.משך כל עונת הפריחה מוציא הצלף פרחים חדשים מדי יום. כל פרח נפתח לעת ערב וכחום היום למחרת כבר נובל, כאשר בראש העלי שלו מזדקפת האביונה - היא הפרי הצעיר. בימים אלה נותרו בצלפים שבאיזור מודיעין, בעיקר התרמילים כשהם בשלבי פתיחה והתייבשות שונים.
הצלף נותן פירות חדשים בכל יום במשך עונת הפריחה ולכן היו מלקטי הפירות חייבים לצאת אליו יום יום. דבר שהביא לתחושה שהוא נותן פרי בכל יום. הצלף גדל במקומות גבוהים. כדי שזרעיו ייקלטו הם חייבים לעבור בקיבה של ציפור, והזרע יוצא בשל לקליטה עם הלשלשת. לכן, ניתן לראות במבנים גבוהים את הצלף צומח מבין הסדקים - אפילו את הכותל המערבי מעטרים כמה שיחי צלף מרשימים.
באזור מודיעין, הצלף משמש כסמלה של שמורת "נאות קדומים". זאת משום ששורשיו במקורות ישראל יונקים מכל הדורות. בנוסף ידוע הצלף כצמח ’עז באילנות’ וכך גם עם ישראל ’’עז באומות’’.
