”לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון” // עינת מיזהר
מישהו כתב סטטוס בפייסבוק השבוע: "החברה זקוקה לעניים כדי שאלה יגרמו למעמד הביניים לעבוד הרבה יותר קשה מהפחד להפוך לעניים".
השבוע הכותרת שהכי תפסה אותי בעיתונות הייתה הדיווח אודות דו"ח OECD: "שיעור העוני בישראל זינק למקום הראשון מבין מדינות הארגון" ואם לא די בכך "גם רמת אי השוויון בישראל ממשיכה להיות מהגבוהות במדינות המפותחות".
ומה יש לשר הרווחה שלנו, בוגר העיר דימונה, לומר? הוא קורא לעניים ללכת לעבוד.
דבר ידוע לכל סטודנט בכלכלה הוא ששיעור עוני גבוה בולם צמיחה כלכלית. ילדיה של האוכלוסייה הענייה לא מקבלים את הנדרש כדי לצאת ממעגל העוני.
אחד ההסברים שנותנים כלכלנים לגידול העוני בישראל מתייחס לצמצום הסיוע שניתן לאוכלוסיה החלשה, שמקצצים לה בקצבאות ומקווים שזה יעודד אותה להשתלב בשוק העבודה, אך הדו"ח מראה שלמרות שהייתה עלייה מסוימת בהשתתפות בכוח העבודה, לא היה בכך די כדי לכסות על אובדן ההכנסות של הסיוע הממשלתי שנגזל ולאור הקיצוצים הנוכחיים בסיוע לאוכלוסיות החלשות, המצב רק יחמיר.ומה מבחינה מוסרית זה עושה לנו? איזו רמה של שירותי רווחה יש במדינתנו המתוקנת? איזו רמה של שירותי בריאות וחינוך? אם לא נעלה את רמת השירותים שהמדינה נותנת בתחומים אלה לא נצליח להוריד את רמת העוני.
לבי כואב במיוחד על אותם עניים רבים שעובדים.
לילך (שם בדוי) היא אחת מהם.
לילך עובדת שתי משמרות ביום, ובכל שבת. היא עובדת בסיעוד קשישים.
כך על הרגליים מהבוקר עד הערב, 7 ימים בשבוע.
לילך לא הצליחה בלימודים, ולא סיימה 12 שנות לימוד. אמא של לילך אינה יודעת קרוא וכתוב, כי בכפר שממנו הגיעה לא היה צורך בכך.
החלום של לילך הוא שהילדים שלה יצליחו בלימודים, ימשיכו לאוניברסיטה ויצליחו להיחלץ ממעגל העוני שלילך שקועה עמוק בתוכו.
הידיים של לילך נפוחות וכואבות והיא לפעמים לא מרגישה את האצבעות שלה. הרופא אמר לה שהיא צריכה לעבור ניתוח כי משהו נפגע במערכת העצבים, אך היא לא יכולה להרשות לעצמה.
גם מחלת הסוכרת נדבקה בה לאחרונה, אך היא לא יכולה להרשות לעצמה ליטול את כל הכדורים שרשם לה הרופא כדי להיטיב את מצבה.
כשאני מסתכלת על אנשים כמו לילך אני בעיקר חשה רחמים והרבה זעם. ברור לי שמשהו כאן לא תקין. זאת לא הדרך שבה המדינה שבה אני רוצה לחיות צריכה להתנהל.
מישהו כתב סטטוס בפייסבוק השבוע: "החברה זקוקה לעניים כדי שאלה יגרמו למעמד הביניים לעבוד הרבה יותר קשה מהפחד להפוך לעניים".
משפט אירוני אך לצערי, כל כך נכון. הוא נותן תחושה שלאף אחד בממשלה לא באמת מפריע. זה עלול להיות מטריד מבחינת שיעור ההצבעה, אבל יש עוד הרבה זמן עד אז.
במדינת ישראל יותר משליש מהילדים היו עניים ב2010, לפי הדו"ח שפורסם, מה שאומר שלשליש מהילדים אין ביטחון תזונתי.
החוק שנכתב במקורות שלנו לפני אלפי שנים ידע היטב שעוני הוא מחלה חברתית שיש לעשות הכול על מנת לרפא אותה. המחוקק השתמש באמצעים שונים על מנת לגרום לאדם בישראל להיות אמפאתי כלפי העני ולא להישאר אדיש לגורלו.
שמיטת החובות כל שש שנים נבעה מהרצון לאפשר לעניים להיחלץ ממצוקתם. החוק מזהיר שיש למחוק את החובות לאחר שש שנים ומבטיח שאם ינהגו כך, לא יהיו עניים:
וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן
והחוק ממשיך וכותב:
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן.כִּיפָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ " (דברים ט"ו)
מה צריך לעשות כדי שראשי המדינה היום יבינו מה שהבינו היטב כבר הקדמונים?!
