ותודה למורה
ביום האחרון של שנת הלימודים אני הייתי עסוקה בדבר נוסף. ישבתי לכתוב תודה למורים המלמדים את הילדים שלי. כתבתי לכל אחד מהם משהו אישי וכן מכל הלב, ובו הבעתי את תודתי העמוקה על הזמן, האהבה, האכפתיות, ההשקעה והסבלנות שהם גילו כלפי ילדי.
לחופשה אליה יוצא מורה ממוצע יש מספר מאפיינים:
1. היא מתחילה ברגשות מעורבים של שמחה על החופש ומתח על בניית המשרה לשנה הבאה.
2. היא ממשיכה בעבודות שהוא מתכנן לעשות על מנת לשפר את הכנסתו הידועה כהכנסה המאפיינת את החלק הנמוך של מעמד הביניים.
3. היא משולבת בתכנון חופשה שתאפשר לו להרגע ולאגור כוחות לקראת שנה נוספת.
אם נתמקד במאפיין הראשון מובן שאין צורך להרחיב בעניין השמחה על החופש. אולם המתח המתלווה לבנייה של משרה לשנה הבאה הוא מתח מורט עצבים, שמי שלא מכיר את המגזר של עובדי ההוראה לא מודע לו כלל.
זה מתחיל עם הודעה של העירייה על קיצוצים, ממשיך עם התכנסות של המנהלות היושבות על בניית המשרה לכל המורים ומסתיים בהזמנת המורים לשיחות אישיות שרובם יוצאים מהם עם פרצוף נפול.
המורים החדשים ללא ותק וקביעות מקבלים הודעה ברוב המקרים, שבשל הקיצוצים אין שעות לתת להם ולכן נאלצים לפטר אותם.
המורים הוותיקים מקבלים הודעה שהם נאלצים ללמד מקצועות נוספים או כיתות נוספות כדי להצליח למלא להם את השעות. כיתה נוספת ללמד זה אומר 40 תלמידים נוספים להכיר ולבדוק 40 מבחנים נוספים 4 פעמים בשנה , בתוספת 40 בחנים פעמיים בשנה, וכל זה כדי לתת לתלמיד מספיק הזדמנויות לשפר את מצבו - כי פתגם ידוע לכל עובד הוראה הורה או תלמיד הוא ש’התלמיד במרכז’.
למשל, מורה המלמד בשנה מסויימת 4 קבוצות לימוד ומחנך כיתה אחת, אינו יודע אם זה מה שיקרה גם בשנה הבאה. מצב זה קבוע, ולא משנה מה יהיה הוותק של המורה. הדבר היחיד הידוע לאותו מורה (קבוע) הוא שסה"כ השעות שילמד יהיו אותן שעות, אלא אם יבקש להפחית במשרה או הפוך - והדבר יתאפשר.
המתח שהמורים נמצאים בו לעיתים הופך להיות כעס ועלבון והיציאה לחופשה מלווה בטעם רע.
אם נתמקד במאפיין השני, כאן מדובר על מצבו העגום של המורה שזמן החופשה שלו ,לרוב, הוא ההזדמנות העיקרית בשבילו לחפש מקור הכנסה נוסף על מנת להתקיים בכבוד. הוא ישלב את זה עם ההשתלמויות שהוא מחוייב לעשות בקיץ ועם ימי ההיערכות ויביט על ימי החופש הבודדים שנותרו לו בעיניים כלות.
החלק המהנה ביותר הוא המאפיין השלישי של החופשה אבל אז הוא נתקל לרוב בקולות זועמים של הורים שעינם צרה בחופשתם ה’ארוכה’ של המורים, המאלצת אותם לדאוג לשמרטף חלופי יקר בהרבה. בימים אלה התקשורת מתחילה לפרסם את הכתבות הקבועות על ההורים האומללים הכורעים תחת נטל ההוצאות של הקייטנות השונות (שמבחינתם - צודקים לחלוטין) והעיניים של כולם נשואות אל בית המחוקקים בתחינה שיוריד את ימי החופשה של המורים ויקצר את החופש הגדול עוד יותר.
ביום האחרון של שנת הלימודים אני הייתי עסוקה בדבר נוסף. ישבתי לכתוב תודה למורים המלמדים את הילדים שלי. כתבתי לכל אחד מהם משהו אישי וכן מכל הלב, ובו הבעתי את תודתי העמוקה על הזמן, האהבה, האכפתיות, ההשקעה והסבלנות שהם גילו כלפי ילדי.
מי אם לא אני יודעת, עד כמה מילים כאלה שיוצאות מן הלב, נכנסות אל הלב, ועד כמה המורים זקוקים להכרת תודה. הכרת התודה מצמיחה אותם וממלאת אותם באנרגיות נוספות לשנה נוספת של עבודת קודש.
הכרת הטוב ואמירת התודה נקבעו על ידי חז"ל כמרכיב מרכזי בסדר היום. האדם הדתי מתפלל בתפילת "מודה אני" עם ההשכמה בבוקר, ברכת "מודים" בשלש התפילות ו"נודה לך" בברכת המזון.
הסיבות לכך רבות, אולם אני במיוחד אוהבת שתיים מהן:
אמירת תודה מוציאה את האדם מהתחושה שהכל מגיע לו.
אמירת תודה מבטאת השקפת עולם האומרת שהעולם הוא טוב.
כידוע אני מגדירה את עצמי כחילונית לכל דבר - אך איזו הזדמנות נפלאה יש כאן לאמץ משהו ערכי וטוב מהעולם של חכמינו זכרונם לברכה, לא כן?!
