מסע לילדות נשכחת
במהרה יהפוך לפיסת נוסטלגיה בחייהם. החיים החדשים יחליפו את החיים הישנים, שיהפכו לזיכרון דהוי שנכספים לחלקים הטובים שבו ומדחיקים את חלקיו הקשים.
השנה החדשה התחילה בסימן של התרגשות ותקווה. פנים חדשות ניבטות אלי מספסלי התלמידים שבכיתה, יומן מורה חדש שמסמן דפים ריקים שעוד לא נכתבו בהם משימות, פגישות ותורים למיניהם.
בראש השנה החדשה נסעתי למפגש עם חברים מהעבר במקום שגרתי בו שנים רבות. הנסיעה הזאת גרמה לי להרהר רבות על משמעות המילים חדש וישן ועל תפקידו של הזמן בחיינו.
הכל התחיל מזה שהבנתי שאני באה כדי לדבוק במשהו ישן. חיפשתי את חברי שהיו אז ורציתי לשבת אתם שוב כמו פעם, להעביר ערבים שלמים בצחוק ודמע ממש כמו אז.
טיילתי בשבילי המקום שהיה ביתי ושבו נולדו ילדי וחיפשתי את אותם העצים, הפריחה, הילדים ההם שמילאו את השבילים עם פרץ שמחת החיים שבהם, נוסעים על המכוניות הקטנות מהפלסטיק.
קיוויתי לפגוש את אותם אנשים שאהבתי לפגוש על השבילים וייחלתי להצליח ולהתחמק מאלה שפחות. מהר מאד הבנתי שאני באה אל מקום חדש. מקום אחר, שבו גרים אנשים אחרים בבית שהיה שלי.
גם האנשים שהכרתי ספונים בתוך ארבעת קירות ביתם ופחות מבלים בשבילים כמו אז. רבים מהאנשים שאהבתי לפגוש בשבילים, חלפו על פני אדישים, לא מזהים את פני שהשתנו עם הזמן שחלף ולא היה בהם הרצון להתעכב כדי לנסות ולהזכר.
אחרי הביקור שארך כיומיים חזרתי לביתי החדש שמחה על קיומו יותר מתמיד, נכספת אליו כאילו לא הייתי בו שנים. החזרה אל ההווה של חיי גרמה לי שוב לחשוב על התלמידים החדשים שפגשתי בתחילת השנה על ספסלי הכיתה.
בית הספר התיכון שאליו הם נכנסו זה עתה יהיה המקום בו ירגישו שייכים לטוב או לרע בשנים הקרובות. מקום בו יפגשו את חבריהם הטובים, שיגרום להם לשמחות גדולות ולעצב רב ויהיה חלק מאד משמעותי מהשנים האלה בחייהם, אך בחלוף השנים הם יפסיקו לפקוד אותו, גם לא לביקורים חפוזים.
במהרה יהפוך לפיסת נוסטלגיה בחייהם. החיים החדשים יחליפו את החיים הישנים, שיהפכו לזיכרון דהוי שנכספים לחלקים הטובים שבו ומדחיקים את חלקיו הקשים.
פתחתי את הרדיו כדי לשמוע קצת שירי חג ולהחליף התרפקות לא מוצלחת אחת באחת אחרת. ברדיו התנגן השיר "ילדות נשכחת" של יעקב גלעד בביצועה של נורית גלרון
"צריף ירוק
לא רחוק
בית הספר
מי נשאר
מי עבר
מי עודנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת "
