הבעיה הכי גדולה שלי // אימון אישי
גם כשרווקים מחכים שמשהוא יקרה ששבן הזוג יגיע ממקום לא ידוע ,וכן "הכול יכול לקרות" זה נכון אך צריך גם להיות עירניים ליזום ולהגיב בזמן ולעשות מה שניתן כדי למנוע ולפתור בעיות
לכולנו יש בעיות ,אך לחלקנו הבעיות משמשות סוג של הצדקה לסבל או סיבה לקטר ,גם כשהכל נראה לכאורה כשורה יש משהוא בעייתי שאינו מאפשר להם להרגיש לגמרי טוב כי אם טוב אז זה סימן לבעיה כי לא יכול להיות שהכל טוב יש להיזהר מהמכשול הבא .
הפחד מבעייה יוצר הרבה פעמים אי עשייה , הרצון נשאר רצון אך מאבד מכוחו במשך הזמן הוא נעלם, ויותר מזה אנו הופכים לשאננים , עד שמפטרים ,,,או כשמערכת היחסים מתנהלת "על מי מנוחות" כך חלקנו חושב ומתחת לפני הקרקע האדמה רוחשת וגועשת ויום אחד מתעוררים ומבינים שנרדמנו, מקום העבודה עבר שינוי ואנו פעלנו על אוטומט ,בשנייה אחת הפכנו ללא רלוונטים ,כך גם בזוגיות בן הזוג מתפתח ,לומד, משנה הרגלים מטפח תחביבים ואנחנו "אוהבי השגרה" מגיעים לגרושין וכולם נפגעים
גם כשרווקים מחכים שמשהוא יקרה ששבן הזוג יגיע ממקום לא ידוע ,וכן "הכול יכול לקרות" זה נכון אך צריך גם להיות עירניים ליזום ולהגיב בזמן ולעשות מה שניתן כדי למנוע ולפתור בעיות.
הבטויים שמאפיינים אותם יותר מכל: "זו הבעיה הכי גדולה שלי...", "אין לי מזל" "זו הטעות שאני עושה כל פעם.." "אין מה לעשות הכל זה עניין של גורל"..."לא נראה לי שהכל ילך חלק", "תמיד משהוא קורה" ומוסיפים ומדגישים "תזכרו את מה שאני אמרתי".
הם משכנעים ואף יוצרים לובי של אנשים שמזדהים עם הבעיות שלהם וכל אחד מנסה לייעץ למצוא פתרון ע"פ ניסיונו ויצירתיות אבל לבעיה שלהם אין פתרון וזאת כי ניסו כל דבר שלא עזר".
לאנשים אלו האימון האישי יכול לחולל שינוי עצום ,שכן הכל מתחיל בדפוסי חשיבה ,הבעיה קיימת רק אם אני מגדיר אותה כבעייה ולא מוצא לה פתרון.
בעבר כשרק התחלתי לנהל מחלקה כשנתקלתי בבעיה נגשתי לדווח לממונים עלי, הם עודדו ובקשו שאגיע גם עם פתרונות לבעיה. ואני יישמתי, יצרתי לי הרגל ותוך זמן קצר הפכתי מומחית לאיתור ופתרון בעיות ואיך אני יודעת אתם בטח שואלים,זה פשוט מאוד הבעיה נפתרה.
אלו כך נדמה שאין להם בעיות בכלל ,זה נראה לחלקנו בלתי אפשרי , אך אני שמתי לב שזה הלך מחשבה ודפוס פעולה קבוע כשהם נתקלים באחת כזו הם מייד מוצאים לה פתרון ,גם אם טועים ,משנים החלטה ובמהירות פועלים להסירה.
