סגירות בקשרים ומול אנשים
תושבת העיר פונה לאלינור לוי, מנהלת פורום בתחום רפואה משלימה וטיפול רגשי, בשאלה: ”היי רציתי לברר משהו לגבי הטיפול הרגשי שאת עושה. אני מרגישה שנהייתי מאוד סגורה כלפי אנשים שאני מתחילה להכיר ואני מרגישה שזה לא צריך להיות ככה ורציתי לדעת אם יש מה לעשות בנידון”. לתשובת המומחית- כנסו
שלום נופר,
אני אענה לך על השאלה דרך מאמר שכתבתי.
תקראי אותו ותביני למה זה קורה ואני כבר אומרת שכמובן שאפשר לטפל ולעשות עבודה שורשית על המצב ואת מוזמנת בשמחה להגיע אלי לעשות תהליך יחד.
מצ"ב המאמר:
החיים מתוך קופסת שימורים
התבוננו בתמונה של קופסת השימורים..
מה אתם רואים כשאתם מסתכלים עליה? ומה בסופו של דבר הקשר שלה אלינו ולחיינו?
בואו רגע נחשוב ביחד מה היתרונות והחסרונות שיש לקופסת שימורים?
|
יתרונות |
חסרונות
|
|
שמירה לאורך זמן |
צפיפות |
|
הגנה |
צמצום למקום אחד |
|
|
חוסר מימוש/חוסר הגשמה |
|
|
סגירות |
|
|
חוסר גמישות |
|
|
כיווץ |
יצא לכם לפעמים בחיים להרגיש כאילו הייתם רוצים לחיות כמו בקופסת שימורים?
שזה כאילו עדיף וכיף להיות מוגן מבלי שאף אחד יוכל להיכנס, להתערב ואולי לפגוע?
שזה כיף שאתם מוגנים ושמורים היטב מתוך זה שאתם שומרים על עצמכם?
אבל בואו נחשוב רגע, האם על ידי השמירה וההתגוננות אנחנו באמת משיגים את מה שאנחנו רוצים?
אם מה שאנחנו רוצים בחיים האלה זה להיות שמורים כמו האוכל שבקופסת השימורים אז כן אנחנו משיגים את זה, אבל האם באנו לעולם הזה לחיות כמו קופסת שימורים סגורים ואטומים?
לעמוד כל הזמן באותו מקום מבלי להתפתח?
להיות מצומצמים בהתפתחות ובפתיחות שלנו?
להיות סגורים? לחיות במרחב שסוגר עלינו מבלי ליצור?
לחיות במרחב של נוחות שבעצם גורם לנו לנכות?
או..
בעצם באנו לפה כדי לחיות את עצמנו במרחב פתוח של בריאה ויצירה? של פתיחות ושפע?
של גמישות והתחדשות? של הגשמה ומימוש עצמי?
הרבה אנשים בתקופות מסוימות בחייהם מצאו את עצמם במקום של נתינה אינסופית, ברדיפה, בעשייה שלא נגמרת למען כולם: בעבודה, בבית ועוד, בניסיון להשיג, במאמץ וקושי, בסוג של מלחמה.
ואז בשלב מסוים הם "התפקחו", הם פתאום הרגישו מוטשים, עייפים, פצועים וכואבים ונפקחו להם העיניים.
הם הבינו שההתנהלות שלהם לא נתנה להם באמת להרגיש את מה שהם כל כך רצו להשיג ולהרגיש מהחברה: לא הגשמה, לא אהבה, לא הערכה, לא קרבה אמיתית אלא עוד להפך הם הרגישו פגועים מהחברה והסביבה אפילו מהסביבה הקרובה.
הם הרגישו חוסר הערכה, הרגישו שלא רואים אותם ולא שומעים אותם, לא אוהבים אותם באמת ועוד תחושות קשות.
ואז...
הם עברו לצד השני של המתרס, ממקום שבו הם ביטלו את עצמם בנתינה ועשייה אינסופית למען החברה והסביבה הם עברו לגור בקופסת שימורים.
הם התחילו לשמור על עצמם, לשים פס על העולם ולקחת פסק זמן ממנו, התחילו לשים ברקס על העשייה ובעצם בלי לשים לב הפכו לנכים כי נכנסו למקום של נוחות.
נוחות שמצד אחד מרגישה נפלא כי זה כיף פתאום להבין מה נכון לך, כיף לא להתאמץ ולרדוף, כיף לשים אותך במקום הראשון ולא במקום האחרון כמו שהיית רגיל ולהקשיב לקצב שלך.
אבל...
כמו קופסת השימורים הם פתאום נתקעו , הם נשארים באותו מקום, סגורים, תקועים, לא ממומשים, הרבה יותר מרגישים אבל יותר מרחוק מבלי להתקרב לאף אחד באמת ומבלי להגשים ולבטא את כל השפע, החוכמה והעומק שיש בתוכם החוצה, בקיצור קצת יותר עצמם אבל בהולד (עצירה)... הולד על הכל.
אבל אם אנחנו חושבים על זה לעומק..
האם אנחנו רוצים לחיות רק כמוגנים ושמורים בעולם?
האם אלו באמת חיים?
האם בשביל זה הגענו לפה?
בשמירה יש תקיעות ולא הגשמה.
בשמירה יש אשלייה מתוקה שהנה הגעתי למקום הנכון אבל אם המקום "הנכון" כביכול משאיר אותך תקוע ואתה לא מתקדם לשום מקום, לא בעשייה, לא בעבודה, לא בזוגיות, לא בשום דבר כמעט אז זה באמת מקום נכון?
כולנו מבינים עכשיו שלא.
הפתרון הוא לחיות את עצמנו בעולם מתוך הקשבה ונוכחות עצמית מתוך חיבור למקור הפנימי והנשמתי של הכל וביטוי שלו כלפי חוץ ואז לא נצטרך להיות לא בביטול עצמי ועשייה מאומצת ובלתי פוסקת למען העולם ובהתאם אליהם ומצד שני לא נצטרך לחיות מתוך שמירה, התגוננות וריחוק מהעולם ומהסביבה.
אלא נחיה את עצמנו עם כל העוצמות שלנו והיכולות שלנו, נחיה בתנועה, בהגשמה ובביטוי וזה בעצם כל רצוננו.
ותחשבו על זה..
למי שמעוניין/מעוניינת לחיות חיים של הגשמה, ביטוי שלם מתוך פתיחות.
למי שנמאס לחיות יותר את עצמו/עצמה ולהתבונן על העולם מתוך קופסת שימורים מוזמן/ת להתקשר אלי וביחד נצא למסע מופלא לתוכנו, ביחד צעד צעד נצא מהקופסא ונחיה חיים מלאי חיים.
לפקרים ו/או קביעת פגישה, התקשרו אלי,
באהבה...אלינור לוי – לחיות כשלם
לחיות את השלם שבך.
מחברת בשיטת "NYE,, רפלקסולוגיה ונטורופתיה.
יש לכם עוד שאלות לאלינור לוי, רפלקסולוגיה לנשים? כנסו!
052-4783181
