מה עושים כאשר ישנן בעיות תקשורת בזוגיות
כותב הטור הינו ישראל עובדיה, מטפל זוגי מחדרה שנעזר בכלים מעולם הפסיכולוגיה הדינמית והטיפול ההוליסטי. בסיפור המקרה נוכל להבין מהם המנגנוני התת מודעים המניעים אותנו ביחסים שבינו לבינה ואיך לגשת לדברים בדרך מקרבת אחרת.
הבדיחה שהזיזה את הטיפול הזוגי: הם היו זוג שהגיעו לטיפול על רקע של בעיות תקשורת. זו לא תופעה יוצאת דופן. היה שם המון כעס והאשמה. לאחר 10 שנים של ביחד מתוכן 8 שנות נישואין ושתי בנות, חוויות, חופשות, קשיים ושמחות, יש כעס גדול שקשור בתקשורת. הוא קשור לציפייה שהוא יבין אותה. שם זה מתחיל. היא רומזת, היא שולחת סימנים והוא "עושה לה דווקא" ולא מראה לה שהוא רוצה את מה שהיא רוצה מרצונו החופשי. "מה, אני צריכה להאכיל אותו בכפית, שידע בדיוק איזה פרחים, באיזה צבע ובאיזה יום, שנה אחרי שנה? אני רוצה רומנטיקה!" וגם "אני רוצה שותף! הוא רואה שהכיור מלא, למה אני צריכה להגיד לו?" ו"שיהיה פה אבא ולא רק אמא בבית!" והוא, הוא לא מבין, "כל מה שאני עושה ונותן לה לא מספיק", "היא מחפשת מה לא טוב", "אני מיואש ממנה ולא יודע מה לעשות".
אז מה בעצם יש כאן? למה המריבות המתישות האלה לא מפסיקות? הכמיהה להיות מובן, נראה ונשמע היא המקור לכל זה. כשחקרנו את הילדות של אירית (שם בדוי), גילינו סיפור של ילדה שהתבגרה מהר ולמדה להיות אמא של האחים הקטנים שלה. אמא שלה הייתה חולה מאוד, והיא ויתרה על הילדות והמשחקים. היא חיכתה להזנה של הערכה והוקרה מצד אבא, שהיה עסוק בכאב האישי שלו והרגישה שהיא לא יכולה לתבוע ממנו משהו, כי אמא ממש חולה, והוא עסוק בלהביא כסף הביתה. אבל היא ניסתה בכל זאת, להכין לו קפה מוקצף כמו שהוא אהב גם בלי שביקש, לסדר לו את המיטה אחרי שהלך לעבודה ולפני שהלכה עם האחים לבית הספר... אבל כל זה לא עזר. הוא לא ראה אותה, וגם צביקה בעלה (שם בדוי) לא רואה אותה. ומתברר שיש שם אמונה שככה זה גברים, ואין תקווה, אבל אירית לא מצליחה לוותר על הכמיהה ולכן היא מתפרצת, אבל גם על הייאוש, ולכן היא מתפרצת...
עוד מעט הבדיחה;
שני כוחות נלחמים בתוכה, הכמיהה והייאוש, וביניהם הפחד, שאם תאמין בטוב היא תתאכזב ויכאב לה כמו שכבר כאב לה בילדות ובמערכות יחסים אחרות, אז היא הורסת לעצמה. לחבל לעצמה מראש זה פחות כואב, כך אומר לה מנגנון ההגנה. כי לשמוח ולעוף ואז להתרסק, זה ממש מכאיב.. אז היא רומזת מתוך תקווה שהוא יקלוט ולא אומרת מתוך פחד שהוא לא יראה... היא אומרת לעצמה שהוא עיוור, שהוא אטום, שהוא עושה דווקא.
הבדיחה: איש אחד נתקע עם פנצ’ר באמצע המדבר הגדול. והוא קולט שאין לו ג’ק, להרים את האוטו ולהחליף צמיג. "איזה באסה", חושב האיש, "דווקא כאן, באמצע המדבר הגדול, לבד, בסוף היום לקראת הערב?" חושב האיש על מר גורלו. מסתכל לכל הצדדים ולא יודע לאן לפנות... מחליט שילך עם הכביש קדימה, אולי הוא ימצא בית באמצע השממה. הולך והולך, הלילה עולה ואין שום סימן לאדם. לפתע, אחרי עיקול בדרך, נדמה לו שהוא רואה אור רחוק. הוא עולה על גבעה ומתרכז. הוא מבחין בבקתה. הלב שלו דופק והוא מתעורר לחיים "ניצלתי!" הוא חושב. הוא מתחיל ללכת בקצב לכיוון הבקתה. "אני אדפוק בדלת ואבקש ג’ק... רגע. אין פה בכלל אנשים. אם אני פתאום מגיע ומבקש ג’ק, בטח יבקשו ממני 50 דולר". הוא לא מאט. "50 דולר- צודק. אין פה אנשים, אין ממה להתפרנס. מגיע לו, הוא מציל אותי". והוא ממשיך ללכת וחושב "50 דולר? זה מעט. תראה, הכל ריק פה! בקלות הוא יכול בקש ממני 100 דולר". האיש נעצר לשנייה. "בסדר, 100 דולר, אני אעמוד בזה". וכך הולך האיש, מאט וחושב על הכסף, עד שקרוב לבית הוא נעצר וחושב "לא ראיתי אף אחד בכל הזמן הזה שהלכתי. כלום! אין נפש חיה. אין, בטוח שהוא יבקש ממני 500 דולר. 500 דולר!!!! איזה עושק. איזה ניצול ציני של המצב!!!" והוא מתקרב אט אט לדלת. נעמד ליד הדלת, נושם נשימה עמוקה ודופק. זקן חביב פותח את הדלת החורקת ומחייך. האיש מסתכל עליו בזעם ואומר: "אתה יכול לקחת את הג’ק שלך ולדחוף אותו בתXת!!! 500 דולר בשביל ג’ק מסכן!!! תתבייש לך!!! אל תעשה טובות בכלל!!!" וצועד אחורה לכיוון הרכב.
.
כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו האיש עם הג’ק? כמה פעמים אנחנו מדברים בראש שלנו עם אדם שנמצא לידינו בכלל? עונים לעצמנו בשמו, כועסים, מצפים, מגיבים, מטיחים את הדלת והולכים? הבדיחה הזו יצרה תנועה בדינאמיקה הזוגית. היה להם סימן כזה "את מחפשת ג’ק?" "אתה מחפש ג’ק?" הם הכניסו צחוק וקלילות לתוך מקום מלא חשיבות וזה עזר להם לדבר יותר אחד עם השני ופחות עם עצמם. בדרך הרבה דמעות נשטפו וחיבוקים חמים התקרבו. וגם כעס נשמע, ואכזבה וכאב ישנים נשטפו, כאלה שהם הביאו איתם בכיסים מימים ישנים...
ישראל עובדיה
ריפוי מערכות יחסים
טל: 0522388423
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
